במילותיו של ויזלטיר 🪶
ויזלטיר היה מהמשוררים הבועטים של השירה הישראלית. בשנות ה-60' הכיר בדירה אחת ברחוב מזא"ה את יונה וולך. את מה שהם עשו ביחד אפשר למצוא כנראה בשירים שכתבו שניהם - שירים שנחשבו גסים בעיני הממסד, אבל התקבלו בתור קול תל אביבי אותנטי, חריף ובועט
אבא לשתי בנות (אחת מכל אחת מגרושותיו), בגיל הפנסיה עבר להתבודד בדירה שמצא לעצמו ברחוב מזא"ה 69. אחרי קריירה ארוכה שבה פרסם 12 ספרי שירה, החליט לקחת הפסקה ארוכה. בראיון סיפר שהוא מעביר את הזמן במפגשים עם ידידות על ספסלים בשדרות רוטשילד
כאן ויזלטיר העביר את הזמן עם ידידות. שדרות רוטשילד בתל אביב
אל תחפשו שלט הנצחה על הבית שבו ויזלטיר התגורר. עברו רק שנתיים מאז הלך לעולמו, וכנראה שבעירייה עוד לא הספיקו להציב את השלט שמגיע לו, כחתן פרס ישראל לשירה, פרס ביאליק ופרס ראש הממשלה לסופרים עבריים. אולי אפשר לגלות חמלה לאיטיות של העירייה כשמאזינים למילים של שיר אחר שכתב ויזלטיר
…
עיר בלי קונספציה
טיח נופל
תריס מתייפח
אוטובוס מת
יש לי סימפטיה
לאנשים שמתאמצים בתל-אביב
…
אילולא שלמה גרוניך שהה בניו יורק בזמן שהלחין את השיר הזה של ויזלטיר, כנראה שלא היה מקבל את הלחן הכי קופצני ששיר עברי ידע אי פעם. נורית גלרון ביצעה אותו לראשונה בערב שירי משוררים בהיכל התרבות ב-1980, ומשם הפך לאחד השירים הכי מוכרים של ויזלטיר. גרוניך גם יצר לו וידאו קליפ מוטרף שצולם ברחבי תל אביב
שלמה גרוניך מתפרע ברחובות תל אביב בין כיכר המדינה לרחבת מוזיאון תל אביב
