אהבה ראשונה 💘
העיר הגדולה תמיד הייתה כר פורה לאהבה. אילו סיפוריהם של שני זוגות תל אביבים, מימיה הראשונים של העיר העברית הראשונה
הזוג הראשון של תל אביב: צינה ומאיר דיזנגוף
מאיר דיזנגוף בצעירותו
צינה הייתה רק בת 10 כשהכירה את מאיר דיזנגוף בעיירה ז'יטומיר שבמזרח אירופה (היום באוקראינה). הוא היה אז בן 21 ושירת בצבא הרוסי. כנראה שהמדים עשו עליה רושם. כמה שנים אחר כך, דיזנגוף נחשד בפעילות ציונית, ונשלח למאסר. צינה הייתה מגיעה לבקר אותו בבית הסוהר, ומביאה לו עיתונים עבריים
כשהשתחרר מהכלא, דיזנגוף נסע לפריז, שם למד כימיה בסורבון. בזכות השכלתו, קיבל הצעת עבודה מהברון רוטשילד - להקים מפעל לבקבוקי יין בארץ ישראל, לטובת היקבים שהחלו לפעול במושבות הברון. המפעל הוקם ליד הכפר הערבי טנטורה, על חוף הים - כדי לנצל את החולות לתהליך ייצור הזכוכית
כל היום התעסק דיזנגוף במבחנות וחומרים שונים ומשונים. בשל כך, נחשב בעיני תושבי טנטורה לרופא. הם קראו לו "דוקטור". ואז קרה המקרה - פאטימה, הבת של השייח' המקומי, נפלה למשכב. השייח' לקח אותה לדיזנגוף, שעזר לה להבריא. פאטימה מיד הצהירה על אהבתה לדוקטור היהודי, והשייח' ביקש ממנו להתחתן איתה. דיזנגוף אמר שהוא כבר בקשר עם מישהי אחרת, ומיהר לנסוע חזרה לז'יטומיר
בז'יטומיר דיזנגוף חיפש פועלים יהודים למפעל הזכוכית שהקים. הוא גם חידש את הקשר עם צינה. היא הייתה כבר בת עשרים, ומהר מאוד ביקשה להינשא לו. דבר אחד דיזנגוף ביקש ממנה: "ואם הנך אוהבת אותי ושאיפת נפשי קרובה גם לנפשך, בואי עמדי לארץ-ישראל. היי לי לאישה, וחלק כחלק נחלק את שמחת החיים והייסורים". היא הסכימה מיד
מפעל בקבוקי הזכוכית שהקים מאיר דיזנגוף בטנטורה. היום - מוזיאון המזגגה בקיבוץ נחשולים
ב-1893 נישאו באלכסנדריה שבמצרים בדרכם לארץ ישראל. הסטארטאפ של דיזנגוף נכשל, והזוג נאלץ לנדוד בחזרה לאירופה. עסקיו של דיזנגוף הובילו אותם לאודסה, שם הכירו את זאב ז'בוטינסקי וחיים נחמן ביאליק, וכל המי ומי של התנועה הציונית. בסופו של דבר, חזרו לארץ ישראל, והפעם השתקעו ביפו. צינה הייתה מורה בבית הספר לבנות, ומאיר החל לפעול להקמת עיר חדשה - תל אביב
דאגה לייבא ארצה את מיטב האופנה הפריזאית. צינה דיזנגוף
את ביתם החדש הקימו בשדרות רוטשילד 16. לא זו בלבד שהם נמנו בין מייסדי העיר, אלא שדיזנגוף גם הפך לראש העיר הראשון של תל אביב. עד אותו רגע, האהבה שלו לצינה הייתה במקום הראשון. היא דבקה בו והוא דבק בה. מהשנייה שבה הפך לראש העיר, האהבה החדשה שלו - האהבה לתל אביב - גברה בחשיבותה על האהבה לאשתו
דיזנגוף התמסר כולו לעבודה כראש העיר, וצינה העריצה אותו על כך. יכול להיות גם שהיא נהגה להתנחם בחיקו של הסופר אשר צבי גינצברג, אותו הכירה מהתקופה שבה גרו באודסה. הוא נודע בכינוי "אחד העם", וגם הוא התגורר בתל אביב הקטנה - ברחוב אחד העם, שנקרא על שמו עוד בחייו - מרחק כמה דקות הליכה מהבית של צינה ומאיר דיזנגוף
ביתם בשדרות רוטשילד 16 הפך למרכז תרבות. צינה נהגה לארח בסלון ביתה את אנשי הרוח של היישוב היהודי בארץ. הזוג גם אסף מאות יצירות אמנות, שנתלו על הקירות בבית. אחרי שצינה דיזנגוף הלכה לעולמה, מאיר דיזנגוף הקדיש את הקומה הראשונה של הבית למוזיאון - זה היה משכנו הראשון של מוזיאון תל אביב לאמנות
בשנת 1934, דיזנגוף גזר את הסרט על רחוב דיזנגוף - שנקרא על שמו עוד בחייו. במרכז הרחוב הוקמה כיכר. הוא דאג שהיא תיקרא על שם אשתו - כיכר צינה דיזנגוף. כמה סמלי שהגבר קיבל את הרחוב, את הקו הישר, בעוד שהאישה קיבלה את הכיכר, את העיגול. וככה צינה ומאיר יישארו תמיד זה לצד זה
לא ייפרדו יותר לעולם. צינה ומאיר דיזנגוף
שמחה פרחה ויוסף אליהו שלוש
נסע מיפו ללמוד בביירות בשנת 1884. יוסף אליהו שלוש
לרגל חופשת הלימודים, יוסף אליהו שלוש חזר מביירות אל בית הוריו ביפו. היה זה חול המועד פסח, ויום אחד הגיע לביקור אחד מרבני ירושלים, והתכבד בארוחת צהרים. יוסף אליהו שלוש היה רק בן 17, אבל אחרי שהרב שמע ממנו על התקדמתו בלימודים, פנה אל הוריו ואמר: "הגיע השעה לחפש לבנכם כלה בת טובים." ההורים מיד הסכימו
באותו ערב נכנסה האימא לחדרו. הוא בדיוק עיין באיזה ספר. היא התחילה לנשק אותו, ובישרה לו: “החלטנו לשדך אותך עם כלה נעימה בת נכבדים, העלמה פריחה בת המנוח סיניור אברהם מויאל, הידועה לך.” יוסף אליהו שלוש היה המום. איך כבר מצאו לו שידוך? כנראה שסגרו את כל העניין מראש, ורק חיכו לו שיחזור לביקור בבית כדי לערוך את הטקס… טקס האירוסין, כמובן
הוא ראה אותה מעת לעת, את שמחה פריחה לבית מויאל, שהייתה צעירה ונאה. אבל עוד לא הספיק לעכל את הבשורה, וכבר במהלך חול המועד הייתה המולה בבית. משקאות, פירות וממתקים… הכל הביאו. לכבוד השבת הכינו ארוחה חגיגית, וגם הרב הגיע, ובשורה בפיו: משפחת הכלה הסכימה לשידוך. ליל הארוסין נקבע למוצאי שבת
בליל האירוסין, משפחת שלוש הלכה לבית משפחת מויאל. "כשנכנסנו לבית המחותנים התאמצתי להתחזק אבל לא יכולתי להבליג על רגשותי העזים, גופי רעד וידי היו רטובות וקרות," סיפר יוסף אליהו שלוש על הרגע לפני שהושיבו אותו ליד הכלה המיועדת. הם לא התנשקו, אפילו לא החזיקו ידיים. רק נתנו מבט חטוף. שניהם הסמיקו
ההורים חתמו על תנאי האירוסין, ומועד החתונה נקבע לסוכות. יוסף אליהו שלוש התאכזב. הוא קיווה שיוכל להשלים את לימודיו בביירות לפני שייכנס בברית הנישואין. אבל דעתו לא נלקחה בחשבון. אסור היה להם להיפגש עד לחתונה, אבל הוא לא עמד בכך: "רגשותי אליה אימצוני לראותה כשהיא לא תרגיש בי, כשתעמוד על יד חלון ביתה או אפגשנה כשתעבור לתומה בדרכה לאיזה מקום"
לקראת חג סוכות עברה המשפחה לביתה החדש - הבית היהודי הראשון שנבנה מחוץ לחומות העיר יפו. "מיום שבנינו את ביתנו הראשון הזה, התחיל הישוב היהודי לעזוב את יפו העתיקה ולצאת מתוך תחומי־העיר הצרים אל המרחב הגדול והשומם שחכה לידי בנים־בונים נאמנים, שיבאו להחיותו, להפרותו ולישבו ביהודים שכל משאת נפשם היחידה להאחז על הקרקע בארץ־אבותם," כך סיפר יוסף אליהו שלוש בזיכרונותיו. כך חתונתו הייתה לסמל ההתפתחות של היישוב היהודי ביפו למה שלימים תהיה העיר תל אביב
הבית היהודי הראשון מחוץ לחומות העיר יפו. בית שלוש הראשון
שבע כרכרות רתומות לסוסים, מקושטות בירק, הובילו את משתתפי החתונה מבית הכלה אל בית החתן. החגיגות נמשכו שבוע שלם, ובכל יום ביקרו בבית יהודים ולא יהודים, שבאו לשמח את החתן בן ה-17 והכלה בת ה-15. נפשותיהם נקשרו זו בזו, ושניהם נמנו בין מייסדי תל אביב. בבית שהקימו בשדרות רוטשילד 9 גידלו את שבעת ילדיהם. בבית זה, זכו לארח נכדים רבים - ובהם גם סבא שלי, אביעזר שלוש
שמחה פריחה ויוסף אליהו שלוש עם שישה משבעת ילדיהם
ארוחה משפחתית בבית שמחה פריחה ויוסף אליהו שלוש
מכירים עוד סיפורים שווים על אהבה תל אביבית? ספרו לי בתגובות
אם מתחשק לכם לגלות את תל אביב, אני אשמח להדריך אתכם בסיור פרטי מותאם - לזוג, למשפחה או לצוות עובדים. כל סיור נראה אחרת, אבל כולם מתחילים מסקרנות אמיתית ואהבה לעיר הזו. כתבו לי מה אתם מדמיינים, ואשמח להציע לכם משהו שיתאים לכם
הניוזלטר נשלח כל חמישי ב-10:00
תקבלו אותו ישירות לתיבת המייל
