האריה שלא שאג 🦁
הפַּסָּל הראשון של תל אביב ניפץ את כל יצירותיו ונעלם. רק שריד אחד נשאר מכל עבודותיו. מה הביא אמן מבטיח, שאפילו הנציב הבריטי התפעל ממנו, לנטוש את חלומו ולהרוס את מה שיצר?
הוא החזיק בפטיש - גבוה מעל הראש. מולו עמד הפסל שהיה אמור להציל אותו. לא הייתה לו יותר זכות קיום. את מעשה ידיו - ניפץ במהלומות חזקות. זמן קצר אחר כך, עלה על האוניה שתיקח אותו לאמריקה. מאז לא נודעו עקבותיו
יעקב דב גורדון היה כנראה האמן התל אביבי הראשון שהקדיש את עצמו לפיסול. יליד מזרח אירופה ומהגר בארצות הברית. בצעירותו מצא את עצמו לומד אמנות בפילדלפיה, עד שגמלה בליבו ההחלטה לעלות ארצה. בניגוד לחבריו האמנים שבחרו בירושלים, גורדון העדיף את תל אביב
עיירה קטנה, עם פחות מ-3,000 תושבים. אבל גורדון הועיד אותה לגדולות, עוד בשנת 1921, כשהייתה לא יותר מפרבר של יפו. בראיון לעיתון "הארץ" אמר: "אני חושב שתל אביב תהיה העיר המרכזית בארץ ישראל במובן המסחרי הכלכלי, בתור עיר החוף, ויחד עם זה גם במובן הציבורי התרבותי". הוא גם היה הראשון להציע שבתל אביב יוקם מוזיאון לאמנות
זה היה קצת אחרי שהבריטים ביססו את המנדט, ברוח הצהרת בלפור. עולים חדשים הגיעו בקצב הולך וגובר, נכנס ארצה יותר כסף. פרוספריטי. הקבלן שמואל וילסון ראה כי טוב. גם הוא נולד במזרח אירופה והיגר לארצות הברית. הוא עשה חיל בעסקי הבנייה בהרטפורד, קונטיקט, עד שגם הוא החליט לעלות לארץ ישראל
כשווילסון רצה לעזוב את אמריקה, אשתו לא הסכימה לבוא איתו. היא שמעה שבארץ ישראל יש נחשים שמכישים ברגליים וחתולים שגונבים אוכל מהסירים. היא נשארה מאחור עם ששת ילדיהם. והיא צדקה. כששלחה לבעלה מכתב וביקשה ממנו כסף, הוא השיב לה שמארץ ישראל יוכל לשלוח לה רק חול. בסופו של דבר, עסקי הבנייה שלו בתל אביב הקטנה התייצבו. הוא גם בנה למשפחתו בית מפואר בתל אביב הקטנה
זה היה הזמן להרחיב את עסקיו. בעל הון אחד, יהודי אוסטרלי בשם פכטר, שכר את שירותיו. הוא רצה להקים בית מלון חדש בתל אביב. מלון גינוסר תוכנן להיות המפואר ביותר בארץ. האדריכל יהודה מגידוביץ' עיצב לו חזית מרשימה, מלא בקשתות. גרם המדרגות נבנה בתוך צריח מעוגל שהתנוסס אל מול פינת הרחובות רוטשילד ואלנבי, ובראשו כיפה בולטת לעין
עדיין היה חסר משהו. הפסל גורדון הוזמן להוסיף יצירת אמנות שתפאר את הכניסה למלון. זו כנראה הייתה הפעם הראשונה שבה שילבו יצירת אמנות בחזית בניין בתל אביב
על שדרות רוטשילד פינת רחוב אלנבי. מלון גינוסר
כשהגיע הנציב הבריטי העליון הרברט סמואל לביקור בתל אביב, מאיר דיזנגוף הציג לו את המלון החדש בשדרות רוטשילד, שזה עתה נחנך. הנציב התרשם עמוקות מהיצירה של גורדון. עיתון "דואר היום" דיווח, כי "הוד מעלתו הביע את תהילתו עליו"
הביע את תהילתו. הנציב העליון הרברט סמואל מבקר בתל אביב בלווית דיזנגוף
כנראה שההתפעלות הייתה רק לשם הנימוס. עוברי אורח לא כל כך הבינו את המשמעות של התבליט שיצר גורדון, שנקרא "והודעתם לבניך ולבני בניך". הוא פיסל דמויות של רב ושני תלמידי חכמים. ומתחת לדמויות - שני כלבי ים. כן, כלבי ים
מה הקשר בין כלבי ים לתל אביב? לא ברור. מה הקשר בין כלבי ים לפסוק שנתן ליצירה את שמה? רב הנסתר על הגלוי? מבקר אמנות אחד כתב שהיה נרגש מאוד להגיע לתל אביב ולראות את היצירה שפורסמה בעיתונות. וכגודל הציפייה - כך גודל האכזבה. "איני יודע איך לכנות את זה, על כל פנים לא אמנות," כתב
כלבי ים? התבליט בכניסה למלון גינוסר
פינה מרשימה. מלון גינוסר
גורדון נאלץ לראות את עבודתו מוסרת מחזית המלון. לא בגלל הערך האסתטי - על זה אפשר להתווכח - אלא בגלל הקהל הדתי. שומרי המסורת בתל אביב לא היו מורגלים לאמנות מהסוג הזה. הרי כתוב במקורותינו: "לא תעשה לך פסל". התבליט של גורדון הושמץ בתור "אמנות יוונית"
נראה שלא עסקו בשאלה, אם כלב ים, זה כשר או שזה לא כשר. היה ברור לכל אדם דתי, שאין מקום לפסל שכזה בעיר העברית הראשונה - עיר שהוקמה על ידי יהודים ולמען יהודים. עשרה ארגונים שייצגו את קהל שומרי המסורת פנו לוועד תל אביב בנוגע ליצירת האמנות של גורדון. הוועד סירב להתערב ב"עניין פרטי". בעל המלון חשש לאבד לקוחות, וכדי להקדים תרופה למכה, היצירה של גורדון הוסרה אחר כבוד
גורדון החליט לשנות כיוון. זו הייתה התקופה שלאחר קרב תל חי. יוסף טרומפלדור הפך לגיבור לאומי, סלב על. גורדון, שלא הזמינו ממנו עבודות מזה זמן, כבר היה רעב ללחם. הוא החליט ליצור פסל של טרומפלדור, בהנחה שיהיה לו קל למצוא קונה ליצירה. הוא עיצב את גיבור תל חי כחייל במדים. מעליו מרחפים שני מלאכים. נשר נוחת לו על הראש. ומסביב לכל זה - שוכב אריה. אל תוך הפסל חרט את המילים "טוב למות בעד ארצנו"
רבים הגיעו אל הסטודיו של גורדון כדי לחזות ביצירת האמנות הזו. אבל לא נמצא לה קונה. גם לא רצו להציב אותה במקום פומבי, שלא לפגוע ברגשות הציבור. זו הייתה סטירת לחי עבורו. גורדון החליט לעזוב הכל, ולחזור לארצות הברית
יעקב דב גורדון בסטודיו שלו | צילום: פרנק סחולטן
את כל היצירות שהיו בסטודיו שלו - ניתץ בזו אחר זו. ואז ירד מהארץ, ונעלם. שנים אחר כך, הפסל אברהם מלניקוב, ייקח את מוטיב האריה וייצור פסל שיהפוך מיד לסמל ציוני בולט ולאבן דרך בפיסול הארצישראלי - פסל האריה השואג.
מכל היצירות של גורדון בתל אביב נותרה רק אחת. הפסל הזה הוזמן בכמה עותקים על ידי שני קבלנים גדולים שפעלו בתל אביב לפני כמאה שנה - הקבלן וילסון והקבלן מאיר גצל שפירא. היום בתל אביב נותר רק עותק אחד של הפסל - שריד אחרון לכל עבודותיו של גורדון:
זה לא היה רק שמש וכיף. אסתר, שהייתה מורגלת לרמת חיים אמריקאית, הגיעה לארץ נחשלת עם
פסל האריה בסמטה פלונית
לא שרד. אחד העותקים של פסל האריה
תומר שלוש ופסל האריה בסמטה פלונית | צלם: אסף שלוש
הסופר שבתי טבת כתב מזיכרונותיו על שיעור הפסנתר הראשון שלו: "...הדירה והאולפן של הגב' מניוסה היו בקומת־הקרקע, באגף השמאלי של מבנה דו־קומתי מעוגל כקשת… במרכז הקשת ניצב, על כן שגובהו מטר, אריה ענק, לועו הפעור אדום ועיניו הצהובות מנצנצות… קרבתי אליו עקב בצד אגודל כשהספק כוסס בלבי… עדיין הייתי בדעה שאריה האבן מסוגל לסגור את לסתותיו".
אמיר איינשטיין רוכב על פסל האריה בסמטה פלונית. על עטיפת התקליט "הייתי פעם ילד" של אריק איינשטיין ויוני רכטר
במשך שנים רבות לא היה ברור מי יצר את פסל האריה בסמטה פלונית. הפסל יעקב דב גורדון לא הותיר אחריו עקבות. בזכות החוקרים, ובראשם גדעון עפרת, נחשפתי לסיפור המיוחד הזה
מכירים עוד סיפורים שווים על תל אביב? ספרו לי בתגובות
אם מתחשק לכם לגלות את תל אביב, אני אשמח להדריך אתכם בסיור פרטי מותאם - לזוג, למשפחה או לצוות עובדים. כל סיור נראה אחרת, אבל כולם מתחילים מסקרנות אמיתית ואהבה לעיר הזו. כתבו לי מה אתם מדמיינים, ואשמח להציע לכם משהו שיתאים לכם
הניוזלטר נשלח כל חמישי ב-11:00
תקבלו אותו ישירות לתיבת המייל
